א. ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא־יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד־עולם׃
ב. כי לא קדמו את־בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את־בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה׃
ג. ויהי כשמעם את־התורה ויבדילו כל־ערב מישראל׃
ד. ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית־אלהינו קרוב לטוביה׃
ה. ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את־המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃
ו. ובכל־זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך־בבל באתי אל־המלך ולקץ ימים נשאלתי מן־המלך׃
ז. ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים׃
ח. וירע לי מאד ואשליכה את־כל־כלי בית־טוביה החוץ מן־הלשכה׃
ט. ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את־המנחה והלבונה׃ פ
י. ואדעה כי־מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש־לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה׃
יא. ואריבה את־הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית־האלהים ואקבצם ואעמדם על־עמדם׃
יב. וכל־יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃
יג. ואוצרה על־אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן־הלוים ועל־ידם חנן בן־זכור בן־מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם׃ פ
יד. זכרה־לי אלהי על־זאת ואל־תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו׃
טו. בימים ההמה ראיתי ביהודה ׀ דרכים־גתות ׀ בשבת ומביאים הערמות ועמסים על־החמרים ואף־יין ענבים ותאנים וכל־משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד׃
טז. והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל־מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם׃
יז. ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה־הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את־יום השבת׃
יח. הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל־הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על־ישראל לחלל את־השבת׃ פ
יט. ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על־השערים לא־יבוא משא ביום השבת׃
כ. וילינו הרכלים ומכרי כל־ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים׃
כא. ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם־תשנו יד אשלח בכם מן־העת ההיא לא־באו בשבת׃ ס
כב. ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את־יום השבת גם־זאת זכרה־לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך׃ פ
כג. גם ׀ בימים ההם ראיתי את־היהודים השיבו נשים [אשדודיות כ] (אשדדיות ק) [עמוניות כ] (עמניות ק) מואביות׃
כד. ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם׃
כה. ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם־תתנו בנתיכם לבניהם ואם־תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם׃
כו. הלוא על־אלה חטא־שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא־היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על־כל־ישראל גם־אותו החטיאו הנשים הנכריות׃
כז. ולכם הנשמע לעשת את כל־הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות׃
כח. ומבני יוידע בן־אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי׃
כט. זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים׃
ל. וטהרתים מכל־נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו׃
לא. ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה־לי אלהי לטובה׃
| 
