א. ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את־החומה ולא־נותר בה פרץ גם עד־העת ההיא דלתות לא־העמדתי בשערים׃
ב. וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה׃
ג. ואשלחה עליהם מלאכים לאמר מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר ארפה וירדתי אליכם׃
ד. וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה׃ ס
ה. וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את־נערו ואגרת פתוחה בידו׃
ו. כתוב בה בגוים נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשבים למרוד על־כן אתה בונה החומה ואתה הוה להם למלך כדברים האלה׃
ז. וגם־נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ונועצה יחדו׃ ס
ח. ואשלחה אליו לאמר לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מלבך אתה בודאם
ט. כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן־המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את־ידי׃
י. ואני־באתי בית שמעיה בן־דליה בן־מהיטבאל והוא עצור ויאמר נועד אל־בית האלהים אל־תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך ולילה באים להרגך׃
יא. ואמרה האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר־יבוא אל־ההיכל וחי לא אבוא׃
יב. ואכירה והנה לא־אלהים שלחו כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו׃
יג. למען שכור הוא למען־אירא ואעשה־כן וחטאתי והיה להם לשם רע למען יחרפוני׃ פ
יד. זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי׃
טו. ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום׃ פ
טז. ויהי כאשר שמעו כל־אויבינו ויראו כל־הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת׃
יז. גם ׀ בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על־טוביה ואשר לטוביה באות אליהם׃
יח. כי־רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי־חתן הוא לשכניה בן־ארח ויהוחנן בנו לקח את־בת־משלם בן ברכיה׃
יט. גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני׃
| 
