א. וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל־בנות מואב׃
ב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃
ג. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר־אף יהוה בישראל׃
ד. ויאמר יהוה אל־משה קח את־כל־ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף־יהוה מישראל׃
ה. ויאמר משה אל־שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור׃
ו. והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל־אחיו את־המדינית לעיני משה ולעיני כל־עדת בני־ישראל והמה בכים פתח אהל מועד׃
ז. וירא פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו׃
ח. ויבא אחר איש־ישראל אל־הקבה וידקר את־שניהם את איש ישראל ואת־האשה אל־קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל׃
ט. ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף׃ פ
י. וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
יא. פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי׃
יב. לכן אמר הנני נתן לו את־בריתי שלום׃
יג. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על־בני ישראל׃
יד. ושם איש ישראל המכה אשר הכה את־המדינית זמרי בן־סלוא נשיא בית־אב לשמעני׃
טו. ושם האשה המכה המדינית כזבי בת־צור ראש אמות בית־אב במדין הוא׃ פ
טז. וידבר יהוה אל־משה לאמר׃
יז. צרור את־המדינים והכיתם אותם׃
יח. כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור׃
| 
