במדבר, Chapter 30 ל

א. ויאמר משה אל־בני ישראל ככל אשר־צוה יהוה את־משה׃ פ    ב. וידבר משה אל־ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה׃    ג. איש כי־ידר נדר ליהוה או־השבע שבעה לאסר אסר על־נפשו לא יחל דברו ככל־היצא מפיו יעשה׃    ד. ואשה כי־תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה׃    ה. ושמע אביה את־נדרה ואסרה אשר אסרה על־נפשה והחריש לה אביה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃    ו. ואם־הניא אביה אתה ביום שמעו כל־נדריה ואסריה אשר־אסרה על־נפשה לא יקום ויהוה יסלח־לה כי־הניא אביה אתה׃    ז. ואם־היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה׃    ח. ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר־אסרה על־נפשה יקמו׃    ט. ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את־נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה ויהוה יסלח־לה׃    י. ונדר אלמנה וגרושה כל אשר־אסרה על־נפשה יקום עליה׃    יא. ואם־בית אישה נדרה או־אסרה אסר על־נפשה בשבעה׃    יב. ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃    יג. ואם־הפר יפר אתם ׀ אישה ביום שמעו כל־מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח־לה׃    יד. כל־נדר וכל־שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו׃    טו. ואם־החרש יחריש לה אישה מיום אל־יום והקים את־כל־נדריה או את־כל־אסריה אשר עליה הקים אתם כי־החרש לה ביום שמעו׃    טז. ואם־הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את־עונה׃    יז. אלה החקים אשר צוה יהוה את־משה בין איש לאשתו בין־אב לבתו בנעריה בית אביה׃ פ