א. אל־תקנא באנשי רעה ואל־ [תתאו כ] (תתאיו ק) להיות אתם׃
ב. כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃
ג. בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃
ד. ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים׃
ה. גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח׃
ו. כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃
ז. ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו׃
ח. מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו׃
ט. זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃
י. התרפית ביום צרה צר כחכה׃
יא. הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך׃
יב. כי־תאמר הן לא־ידענו זה הלא־תכן לבות ׀ הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃
יג. אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חכך׃
יד. כן ׀ דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ פ
טו. אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו׃
טז. כי שבע ׀ יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃
יז. בנפל [אויביך כ] (אויבך ק) אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך׃
יח. פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃
יט. אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים׃
כ. כי ׀ לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃
כא. ירא־את־יהוה בני ומלך עםש־ונים אל־תתערב׃
כב. כי־פתאם יקום אידם ופיד ניהם מי יודע׃ ס
כג. גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב׃
כד. אמר ׀ לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃
כה. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב׃
כו. שפתים ישק משיב דברים נכחים׃
כז. הכן בחוץ ׀ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ פ
כח. אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך׃
כט. אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו׃
ל. על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב׃
לא. והנה עלה כלו ׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃
לב. ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃
לג. מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃
לד. ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ פ
| 
