ב. הושיעני אלהים כי באו מים עד־נפש׃
ג. טבעתי ׀ ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי־מים ושבלת שטפתני׃
ד. יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃
ה. רבו ׀ משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא־גזלתי אז אשיב׃
ו. אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא־נכחדו׃
ז. אל־יבשו בי ׀ קויך אדני יהוה צבאות אל־יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃
ח. כי־עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃
ט. מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃
י. כי־קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃
יא. ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃
יב. ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃
יג. ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃
יד. ואני תפלתי־לך ׀ יהוה עת רצון אלהים ברב־חסדך ענני באמת ישעך׃
טו. הצילני מטיט ואל־אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי־מים׃
טז. אל־תשטפני ׀ שבלת מים ואל־תבלעני מצולה ואל־תאטר־עלי באר פיה׃
יז. ענני יהוה כי־טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃
יח. ואל־תסתר פניך מעבדך כי־צר־לי מהר ענני׃
יט. קרבה אל־נפשי גאלה למען איבי פדני׃
כ. אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל־צוררי׃
כא. חרפה ׀ שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃
כב. ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃
כג. יהי־שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃
כד. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃
כה. שפך־עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃
כו. תהי־טירתם נשמה באהליהם אל־יהי ישב׃
כז. כי־אתה אשר־הכית רדפו ואל־מכאוב חלליך יספרו׃
כח. תנה־עון על־עונם ואל־יבאו בצדקתך׃
כט. ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל־יכתבו׃
ל. ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃
לא. אהללה שם־אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃
לב. ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃
לג. ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃
לד. כי־שמע אל־אביונים יהוה ואת־אסיריו לא בזה׃
לה. יהללוהו שמים וארץ ימים וכל־רמש בם׃
לו. כי אלהים ׀ יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו ם וירשוה׃
לז. וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי מו ישכנו־בה׃
| 
