א. ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃
ב. וישלח בית־אל שר־אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את־פני יהוה׃
ג. לאמר אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃ פ
ד. ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃
ה. אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃
ו. וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃
ז. הלוא את־הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב׃ פ
ח. ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃
ט. כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את־אחיו׃
י. ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם׃
יא. וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃
יב. ולבם שמו שמיר משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃
יג. ויהי כאשר־קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃
יד. ואסערם על כל־הגוים אשר לא־ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ־חמדה לשמה׃ פ
| 
