א. ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃
ב. ויבא דוד נבה אל־אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך׃
ג. ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל־ידע מאומה את־הדבר אשר־אנכי שלחך ואשר צויתך ואת־הנערים יודעתי אל־מקום פלני אלמוני׃
ד. ועתה מה־יש תחת־ידך חמשה־לחם תנה בידי או הנמצא׃
ה. ויען הכהן את־דוד ויאמר אין־לחם חל אל־תחת ידי כי־אם־לחם קדש יש אם־נשמרו הנערים אך מאשה׃ ף
ו. ויען דוד את־הכהן ויאמר לו כי אם־אשה עצרה־לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי־הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי׃
ז. ויתן־לו הכהן קדש כי לא־היה שם לחם כי־אם־לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו׃
ח. ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול׃
ט. ויאמר דוד לאחימלך ואין יש־פה תחת־ידך חנית או־חרב כי גם־חרבי וגם־כלי לא־לקחתי בידי כי־היה דבר־המלך נחוץ׃ ס
י. ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר־הכית בעמק האלה הנה־היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם־אתה תקח־לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי׃
יא. ויקם דוד ויברח ביום־ההוא מפני שאול ויבא אל־אכיש מלך גת׃
יב. ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא־זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול [כ= באלפו] [ק= באלפיו] ודוד [כ= ברבבתו] [ק= ברבבתיו]׃
יג. וישם דוד את־הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך־גת׃
יד. וישנו את־טעמו בעיניהם ויתהלל בידם [כ= ויתו] [ק= ויתיו] על־דלתות השער ויורד רירו אל־זקנו׃
טו. ויאמר אכיש אל־עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי׃
טז. חסר משגעים אני כי־הבאתם את־זה להשתגע עלי הזה יבוא אל־ביתי׃ ס
| 
