א. בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר־נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את־הדבר ובינה לו במראה׃
ב. בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים׃
ג. לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא־בא אל־פי וסוך לא־סכתי עד־מלאת שלשת שבעים ימים׃ ף
ד. וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל׃
ה. ואשא את־עיני וארא והנה איש־אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז׃
ו. וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון׃
ז. וראיתי אני דניאל לבדי את־המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את־המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא׃
ח. ואני נשארתי לבדי ואראה את־המראה הגדלה הזאת ולא נשאר־בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח׃
ט. ואשמע את־קול דבריו וכשמעי את־קול דבריו ואני הייתי נרדם על־פני ופני ארצה׃
י. והנה־יד נגעה בי ותניעני על־ברכי וכפות ידי׃
יא. ויאמר אלי דניאל איש־חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על־עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את־הדבר הזה עמדתי מרעיד׃
יב. ויאמר אלי אל־תירא דניאל כי מן־היום הראשון אשר נתת את־לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני־באתי בדבריך׃
יג. ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס׃
יד. ובאתי להבינך את אשר־יקרה לעמך באחרית הימים כי־עוד חזון לימים׃
טו. ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי׃
טז. והנה כדמות בני אדם נגע על־שפתי ואפתח־פי ואדברה ואמרה אל־העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח׃
יז. והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם־אדני זה ואני מעתה לא־יעמד־בי כח ונשמה לא נשארה־בי׃
יח. ויסף ויגע־בי כמראה אדם ויחזקני׃
יט. ויאמר אל־תירא איש־חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה* ידבר אדני כי חזקתני׃
כ. ויאמר הידעת למה־באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם־שר פרס ואני יוצא והנה שר־יון בא׃
כא. אבל אגיד לך את־הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על־אלה כי אם־מיכאל שרכם׃ ף
| 
