א. מקץ שבע־שנים תעשה שמטה׃
ב. וזה דבר השמטה שמוט כל־בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא־יגש את־רעהו ואת־אחיו כי־קרא שמטה ליהוה׃
ג. את־הנכרי תגש ואשר יהיה לך את־אחיך תשמט ידך׃
ד. אפס כי לא יהיה־בך אביון כי־ברך יברךך יהוה בארץ אשר יהוה אלהיך נתן־לך נחלה לרשתה׃
ה. רק אם־שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום׃
ו. כי־יהוה אלהיך ברךך כאשר דבר־לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו׃ ס
ז. כי־יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר־יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את־לבבך ולא תקפץ את־ידך מאחיך האביון׃
ח. כי־פתח תפתח את־ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו׃
ט. השמר לך פן־יהיה דבר עם־לבבך בליעל לאמר קרבה שנת־השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא׃
י. נתון תתן לו ולא־ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברךך יהוה אלהיך בכל־מעשך ובכל משלח ידך׃
יא. כי לא־יחדל אביון מקרב הארץ על־כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את־ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך׃ ס
יב. כי־ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך׃
יג. וכי־תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם׃
יד. העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברךך יהוה אלהיך תתן־לו׃
טו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יהוה אלהיך על־כן אנכי מצוך את־הדבר הזה היום׃
טז. והיה כי־יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת־ביתך כי־טוב לו עמך׃
יז. ולקחת את־המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה־כן׃
יח. לא־יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברךך יהוה אלהיך בכל אשר תעשה׃ ף
יט. כל־הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך׃
כ. לפני יהוה אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר־יבחר יהוה אתה וביתך׃
כא. וכי־יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו ליהוה אלהיך׃
כב. בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל׃
כג. רק את־דמו לא תאכל על־הארץ תשפכנו כמים׃ ף
| 
