א. וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃
ב. למען תירא את־יהוה אלהיך לשמר את־כל־חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן־בנך כל ימי חייך ולמען יארכן ימיך׃
ג. ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש׃ ף
ד. שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃
ה. ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך׃
ו. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך׃
ז. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׃
ח. וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃
ט. וכתבתם על־מזוזת ביתך ובשעריך׃ ס
י. והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא־בנית׃
יא. ובתים מלאים כל־טוב אשר לא־מלאת וברת חצובים אשר לא־חצבת כרמים וזיתים אשר לא־נטעת ואכלת ושבעת׃
יב. השמר לך פן־תשכח את־יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃
יג. את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע׃
יד. לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם׃
טו. כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה׃ ס
טז. לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשר נסיתם במסה׃
יז. שמור תשמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך׃
יח. ועשית הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשת את־הארץ הטבה אשר־נשבע יהוה לאבתיך׃
יט. להדף את־כל־איביך מפניך כאשר דבר יהוה׃ ס
כ. כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהינו אתכם׃
כא. ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃
כב. ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃
כג. ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשר נשבע לאבתינו׃
כד. ויצונו יהוה לעשות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃
כה. וצדקה תהיה־לנו כי־נשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשר צונו׃ ס
| 
