א. וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ׃
ב. עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃
ג. ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃
ד. וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר׃
ה. גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃
ו. עד אשר לא־[כ= ירחק] [ק= ירתק] חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃
ז. וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃
ח. הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃
ט. ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃
י. בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃
יא. דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃
יב. ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃
יג. סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם׃
יד. כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע׃
| 
