א. גפן בוקק ישראל פרי ישוה־לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃
ב. חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃
ג. כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את־יהוה* והמלך מה־יעשה־לנו׃
ד. דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃
ה. לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו׃
ו. גם־אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃
ז. נדמה שמרון מלכה כקצף על־פני־מים׃
ח. ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על־מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃ ס
ט. מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא־תשיגם בגבעה מלחמה על־בני עלוה׃
י. באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי [כ= עינתם] [ק= עונתם]׃
יא. ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על־טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד־לו יעקב׃
יב. זרעו לכם לצדקה קצרו לפי־חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את־יהוה עד־יבוא וירה צדק לכם׃
יג. חרשתם־רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי־כחש כי־בטחת בדרךך ברב גבוריך׃
יד. וקאם שאון בעמך וכל־מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על־בנים רטשה׃
טו. ככה עשה לכם בית־אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃
| 
