א. כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃
ב. ובל־יאמרו ללבבם כל־רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃
ג. ברעתם ישמחו־מלך ובכחשיהם שרים׃
ד. כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד־חמצתו׃
ה. יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים׃
ו. כי־קרבו כתנור לבם בארבם כל־הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃
ז. כלם יחמו כתנור ואכלו את־שפטיהם כל־מלכיהם נפלו אין־קרא בהם אלי׃
ח. אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃
ט. אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃
י. וענה גאון־ישראל בפניו ולא־שבו אל־יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל־זאת׃
יא. ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃
יב. כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ ס
יג. אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃
יד. ולא־זעקו אלי בלבם כי יילילו על־משכבותם על־דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃
טו. ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו־רע׃
טז. ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃
| 
