א. משא גיא חזיון מה־לך אפוא כי־עלית כלך לגגות׃
ב. תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי־חרב ולא מתי מלחמה׃
ג. כל־קציניך נדדו־יחד מקשת אסרו כל־נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו׃
ד. על־כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל־תאיצו לנחמני על־שד בת־עמי׃
ה. כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות בגיא חזיון מקרקר קר ושוע אל־ההר׃
ו. ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן׃
ז. ויהי מבחר־עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה׃
ח. ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל־נשק בית היער׃
ט. ואת בקיעי עיר־דוד ראיתם כי־רבו ותקבצו את־מי הברכה התחתונה׃
י. ואת־בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה׃
יא. ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל־עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם׃
יב. ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק׃
יג. והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות׃
יד. ונגלה באזני יהוה צבאות אם־יכפר העון הזה לכם עד־תמתון אמר אדני יהוה צבאות׃ ף
טו. כה אמר אדני יהוה צבאות לך־בא אל־הסכן הזה על־שבנא אשר על־הבית׃
טז. מה־לך פה ומי לך פה כי־חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו׃
יז. הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה׃
יח. צנוף יצנפך צנפה כדור אל־ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך׃
יט. והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך׃
כ. והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן־חלקיהו׃
כא. והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה׃
כב. ונתתי מפתח בית־דוד על־שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח׃
כג. ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו׃
כד. ותלו עליו כל כבוד בית־אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כל־כלי הנבלים׃
כה. ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר־עליה כי יהוה דבר׃ ס
| 
