א. הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃
ב. והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו׃
ג. הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את־הדבר הזה׃
ד. אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם־הארץ׃
ה. והארץ חנפה תחת ישביה כי־עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם׃
ו. על־כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על־כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃
ז. אבל תירוש אמללה־גפן נאנחו כל־שמחי־לב׃
ח. שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור׃
ט. בשיר לא ישתו־יין ימר שכר לשתיו׃
י. נשברה קרית־תהו סגר כל־בית מבוא׃
יא. צוחה על־היין בחוצות ערבה כל־שמחה גלה משוש הארץ׃
יב. נשאר בעיר שמה ושאיה יכת־שער׃
יג. כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם־כלה בציר׃
יד. המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים׃
טו. על־כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל׃ ס
טז. מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי־לי רזי־לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו׃
יז. פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ׃
יח. והיה הנס מקול הפחד יפל אל־הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי־ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ׃
יט. רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃
כ. נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא־תסיף קום׃ ס
כא. והיה ביום ההוא יפקד יהוה על־צבא המרום במרום ועל־מלכי האדמה על־האדמה׃
כב. ואספו אספה אסיר על־בור וסגרו על־מסגר ומרב ימים יפקדו׃
כג. וחפרה הלבנה ובושה החמה כי־מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד׃ ף
| 
