א. הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על־שנה חגים ינקפו׃
ב. והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל׃
ג. וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת׃
ד. ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף׃
ה. והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם׃
ו. מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול סופה וסערה ולהב אש אוכלה׃
ז. והיה כחלום חזון לילה המון כל־הגוים הצבאים על־אריאל וכל־צביה ומצדתה והמציקים לה׃
ח. והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל־הגוים הצבאים על־הר ציון׃ ס
ט. התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו שכרו ולא־יין נעו ולא שכר׃
י. כי־נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את־עיניכם את־הנביאים ואת־ראשיכם החזים כסה׃
יא. ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר־יתנו אתו אל־יודע [כ= הספר] [ק= ספר] לאמר קרא נא־זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא׃
יב. ונתן הספר על אשר לא־ידע ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא ידעתי ספר׃ ס
יג. ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה׃
יד. לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ ס
טו. הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃
טז. הפככם אם־כחמר היצר יחשב כי־יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃
יז. הלוא־עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב׃
יח. ושמעו ביום־ההוא החרשים דברי־ספר ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה׃
יט. ויספו ענוים ביהוה שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו׃
כ. כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שקדי און׃
כא. מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון ויטו בתהו צדיק׃ ס
כב. לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשר פדה את־אברהם לא־עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׃
כג. כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את־קדוש יעקב ואת־אלהי ישראל יעריצו׃
כד. וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃
| 
