א. למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד־יצא כנגה* צדקה וישועתה כלפיד יבער׃
ב. וראו גוים צדקך וכל־מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי יהוה יקבנו׃
ג. והיית עטרת תפארת ביד־יהוה [כ= וצנוף] [ק= וצניף] מלוכה בכף־אלהיך׃
ד. לא־יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא־יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי־בה ולארצך בעולה כי־חפץ יהוה בך וארצך תבעל׃
ה. כי־יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על־כלה ישיש עליך אלהיך׃
ו. על־חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל־היום וכל־הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את־יהוה אל־דמי לכם׃
ז. ואל־תתנו דמי לו עד־יכוןן ועד־ישים את־ירושלם תהלה בארץ׃
ח. נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם־אתן את־דגנך עוד מאכל לאיביך ואם־ישתו בני־נכר תירושך אשר יגעת בו׃
ט. כי מאספיו יאכלהו והללו את־יהוה ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי׃ ס
י. עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על־העמים׃
יא. הנה יהוה השמיע אל־קצה הארץ אמרו לבת־ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו׃
יב. וקראו להם עם־הקדש גאולי יהוה ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה׃ ס
| 
