א. הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃
ב. קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את־דברי׃
ג. וארד בית היוצר [כ= והנהו] [ק= והנה]־ [ק= הוא] עשה מלאכה על־האבנים׃
ד. ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃ ף
ה. ויהי דבר־יהוה אלי לאמור׃
ו. הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל׃ ס
ז. רגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃
ח. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על־הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃ ס
ט. ורגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לבנת ולנטע׃
י. ועשה [כ= הרעה] [ק= הרע] בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על־הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃ ס
יא. ועתה אמר־נא אל־איש־יהודה ועל־יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃
יב. ואמרו נואש כי־אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו־הרע נעשה׃ ס
יג. לכן כה אמר יהוה שאלו־נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃
יד. היעזב מצור שדי שלג לבנון אם־ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃
טו. כי־שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃
טז. לשום ארצם לשמה [כ= שרוקת] [ק= שריקות*] עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃
יז. כרוח־קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא־פנים אראם ביום אידם׃ ס
יח. ויאמרו לכו ונחשבה על־ירמיהו מחשבות כי לא־תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל־נקשיבה אל־כל־דבריו׃
יט. הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃
כ. הישלם תחת־טובה רעה כי־כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את־חמתך מהם׃
כא. לכן תן את־בניהם לרעב והגרם על־ידי־חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי־חרב במלחמה׃
כב. תשמע זעקה מבתיהם כי־תביא עליהם גדוד פתאם כי־כרו [כ= שיחה] [ק= שוחה] ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃
כג. ואתה יהוה ידעת את־כל־עצתם עלי למות אל־תכפר על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחי [כ= והיו] [ק= ויהיו] מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃ ס
| 
