א. בעת ההיא נאם־יהוה [כ= ויציאו] [ק= יוציאו] את־עצמות מלכי־יהודה ואת־עצמות־שריו ואת־עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי־ירושלם מקבריהם׃
ב. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃
ג. ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן־המשפחה הרעה הזאת בכל־המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות׃ ס
ד. ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם־ישוב ולא ישוב׃
ה. מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב׃
ו. הקשבתי ואשמע לוא־כן ידברו אין איש נחם על־רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב [כ= במרצותם] [ק= במרוצתם] כסוס שוטף במלחמה׃
ז. גם־חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר [כ= וסוס] [ק= וסיס] ועגור שמרו את־עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה׃
ח. איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים׃
ט. הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר־יהוה מאסו וחכמת־מה להם׃ ס
י. לכן אתן את־נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד־גדול כלה בצע בצע מנביא ועד־כהן כלה עשה שקר׃
יא. וירפו את־שבר בת־עמי על־נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום׃
יב. הבשו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה׃ ס
יג. אסף אסיפם נאם־יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום׃
יד. על־מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל־ערי המבצר ונדמה־שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי־ראש כי חטאנו ליהוה׃
טו. קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה׃
טז. מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל־הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה׃ ס
יז. כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין־להם לחש ונשכו אתכם נאם־יהוה׃ ס
יח. מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי׃
יט. הנה־קול שועת בת־עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם־מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר׃
כ. עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו׃
כא. על־שבר בת־עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני׃
כב. הצרי אין בגלעד אם־רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת־עמי׃
כג. מי־יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יוםם ולילה את חללי בת־עמי׃
| 
