א. כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃
ב. ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃
ג. קץ שם לחשך ולכל־תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃
ד. פרץ נחל מעם־גר הנשכחים מני־רגל דלו מאנוש נעו׃
ה. ארץ ממנה יצא־לחם ותחתיה נהפך כמו־אש׃
ו. מקום־ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃
ז. נתיב לא־ידעו עיט ולא שזפתו עין איה׃
ח. לא־הדריכהו בני־שחץ לא־עדה עליו שחל׃
ט. בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃
י. בצורות יארים בקע וכל־יקר ראתה עינו׃
יא. מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃ ף
יב. והחכמה מאין תמצא ואי זה* מקום בינה׃
יג. לא־ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃
יד. תהום אמר לא בי־היא וים אמר אין עמדי׃
טו. לא־יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃
טז. לא־תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃
יז. לא־יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי־פז׃
יח. ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃
יט. לא־יערכנה פטדת־כוש בכתם טהור לא תסלה׃ ף
כ. והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃
כא. ונעלמה מעיני כל־חי ומעוף השמים נסתרה׃
כב. אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃
כג. אלהים הבין דרכה והוא ידע את־מקומה׃
כד. כי־הוא לקצות־הארץ יביט תחת כל־השמים יראה׃
כה. לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃
כו. בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃
כז. אז ראה ויספרה הכינה וגם־חקרה׃
כח. ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃ ס
| 
