ב. כתר־לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים׃
ג. אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן־צדק׃
ד. כי־אמנם לא־שקר מלי תמים דעות עמך׃
ה. הן־אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃
ו. לא־יחיה רשע ומשפט עניים יתן׃
ז. לא־יגרע מצדיק עיניו ואת־מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו׃
ח. ואם־אסורים בזקים ילכדון בחבלי־עני׃
ט. ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו׃
י. ויגל אזנם למוסר ויאמר כי־ישבון מאון׃
יא. אם־ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים׃
יב. ואם־לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו כבלי־דעת׃
יג. וחנפי־לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם׃
יד. תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים׃
טו. יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם׃
טז. ואף הסיתכ* מפי־צר רחב לא־מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן׃
יז. ודין־רשע מלאת דין ומשפט יתמכו׃
יח. כי־חמה פן־יסיתך בספק ורב־כפר אל־יטך׃
יט. היערך שועך לא בצר וכל מאמצי־כח׃
כ. אל־תשאף הלילה לעלות עמים תחתם׃
כא. השמר אל־תפן אל־און כי־על־זה* בחרת מעני׃
כב. הן־אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה׃
כג. מי־פקד עליו דרכו ומי־אמר פעלת עולה׃
כד. זכר כי־תשגיא פעלו אשר שררו אנשים׃
כה. כל־אדם חזו־בו אנוש יביט מרחוק׃
כו. הן־אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא־חקר׃
כז. כי יגרע נטפי־מים יזקו מטר לאדו׃
כח. אשר־יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב׃
כט. אף אם־יבין מפרשי־עב תשאות סכתו׃
ל. הן־פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃
לא. כי־בם ידין עמים יתן־אכל למכביר׃
לב. על־כפים כסה־אור ויצו עליה במפגיע׃
לג. יגיד עליו רעו מקנה אף על־עולה׃
| 
