א. קרא־נא היש עונך ואל־מי מקדשימ* תפנה׃
ב. כי־לאויל יהרג־כעש ופתה תמית קנאה׃
ג. אני־ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם׃
ד. ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃
ה. אשר קצירו רעב יאכל ואל־מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃
ו. כי לא־יצא מעפר און ומאדמה לא־יצמח עמל׃
ז. כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף׃
ח. אולם אני אדרש אל־אל ואל־אלהים אשים דברתי׃
ט. עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד־אין מספר׃
י. הנתן מטר על־פני־ארץ ושלח מים על־פני חוצות׃
יא. לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע׃
יב. מפר מחשבות ערומים ולא־תעשינה ידיהם תושיה׃
יג. לכד חכמים בערםם ועצת נפתלים נמהרה׃
יד. יוםם יפגשו־חשך וכלילה ימששו בצהרים׃
טו. וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון׃
טז. ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה׃
יז. הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל־תמאס׃
יח. כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ [כ= וידו] [ק= וידיו] תרפינה׃
יט. בשש צרות יצילך ובשבע לא־יגע בך רע׃
כ. ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃
כא. בשוט לשון תחבא ולא־תירא משד כי יבוא׃
כב. לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל־תירא׃
כג. כי עם־אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה־לך׃
כד. וידעת כי־שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃
כה. וידעת כי־רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ׃
כו. תבוא בכלח אלי־קבר כעלות גדיש בעתו׃
כז. הנה־זאת חקרנוה כן־היא שמענה ואתה דע־לך׃ ף
| 
