א. דברי למואל מלך משא אשר־יסרתו אמו׃
ב. מה־ברי ומה־בר־בטני ומה בר־נדרי׃
ג. אל־תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃
ד. אל למלכים למואל אל למלכים שתו־יין ולרוזנים [כ= או] [ק= אי] שכר׃
ה. פן־ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל־בני־עני׃
ו. תנו־שכר לאובד ויין למרי נפש׃
ז. ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר־עוד׃
ח. פתח־פיך לאלם אל־דין כל־בני חלוף׃
ט. פתח־פיך שפט־צדק ודין עני ואביון׃ ף
י. אשת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃
יא. בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃
יב. גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה׃
יג. דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃
יד. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃
טו. ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃
טז. זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה [כ= נטע] [ק= נטעה] כרם׃
יז. חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃
יח. טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה [כ= בליל] [ק= בלילה] נרה׃
יט. ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃
כ. כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃
כא. לא־תירא לביתה משלג כי כל־ביתה לבש שנים׃
כב. מרבדים עשתה־לה שש וארגמן לבושה׃
כג. נודע בשערים בעלה בשבתו עם־זקני־ארץ׃
כד. סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃
כה. עז־והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃
כו. פיה פתחה בחכמה ותורת־חסד על־לשונה׃
כז. צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃
כח. קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃
כט. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה׃
ל. שקר החן והבל היפי אשה יראת־יהוה היא תתהלל׃
לא. תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃
| 
