א. הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו׃
ב. שירו־לו זמרו־לו שיחו בכל־נפלאותיו׃
ג. התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה׃
ד. דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד׃
ה. זכרו נפלאותיו אשר־עשה מפתיו ומשפטי־פיו׃
ו. זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו׃
ז. הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו׃
ח. זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃
ט. אשר כרת את־אברהם ושבועתו לישחק׃
י. ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃
יא. לאמר לך אתן את־ארץ־כנען חבל נחלתכם׃
יב. בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה׃
יג. ויתהלכו מגוי אל־גוי מממלכה אל־עם אחר׃
יד. לא־הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃
טו. אל־תגעו במשיחי ולנביאי אל־תרעו׃
טז. ויקרא רעב על־הארץ כל־מטה־לחם שבר׃
יז. שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף׃
יח. ענו בכבל [כ= רגליו] [ק= רגלו] ברזל באה נפשו׃
יט. עד־עת בא־דברו אמרת יהוה צרפתהו׃
כ. שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו׃
כא. שמו אדון לביתו ומשל בכל־קנינו׃
כב. לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם׃
כג. ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ־חם׃
כד. ויפר את־עמו מאד ויעצמהו מצריו׃
כה. הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו׃
כו. שלח משה עבדו אהרן אשר בחר־בו׃
כז. שמו־בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם׃
כח. שלח חשך ויחשך ולא־מרו את־[כ= דברוו] [ק= דברו]׃
כט. הפך את־מימיהם לדם וימת את־דגתם׃
ל. שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם׃
לא. אמר ויבא ערב כנים בכל־גבולם׃
לב. נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם׃
לג. ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם׃
לד. אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר׃
לה. ויאכל כל־עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם׃
לו. ויך כל־בכור בארצם ראשית לכל־אונם׃
לז. ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל׃
לח. שמח מצרים בצאתם כי־נפל פחדם עליהם׃
לט. פרש עןן למסך ואש להאיר לילה׃
מ. שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃
מא. פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר׃
מב. כי־זכר את־דבר קדשו את־אברהם עבדו׃
מג. ויוצא עמו בששון ברנה את־בחיריו׃
מד. ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו׃
מה. בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו־יה׃
| 
