א. משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃
ב. זכר עדתכ* קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר־ציון זה שכנת בו׃
ג. הרימה פעמיך למשאות נצח כל־הרע אויב בקדש׃
ד. שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃
ה. יודע כמביא למעלה בסבך־עץ קרדמות׃
ו. [כ= ועת] [ק= ועתה] פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃
ז. שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן־שמך׃
ח. אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל־מועדי־אל בארץ׃
ט. אותתינו לא ראינו אין־עוד נביא ולא־אתנו ידע עד־מה׃
י. עד־מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃
יא. למה תשיב ידך וימינך מקרב [כ= חוקך] [ק= חיקך] כלה׃
יב. ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃
יג. אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על־המים׃
יד. אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃
טו. אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃
טז. לך יום אף־לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃
יז. אתה הצבת כל־גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃
יח. זכר־זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃
יט. אל־תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל־תשכח לנצח׃
כ. הבט לברית כי מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס׃
כא. אל־ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃
כב. קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני־נבל כל־היום׃
כג. אל־תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃
| 
