א. התקוששו וקושו הגוי לא נכסף׃
ב. בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא־יבוא עליכם חרון אף־יהוה בטרם לא־יבוא עליכם יום אף־יהוה׃
ג. בקשו את־יהוה כל־ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו־צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף־יהוה׃
ד. כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר׃ ס
ה. הוי ישבי חבל הים גוי כרתים דבר־יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב׃
ו. והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן׃
ז. והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב [כ= שבותם] [ק= שביתם]׃
ח. שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון אשר חרפו את־עמי ויגדילו על־גבולם׃
ט. לכן חי־אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי־מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה־מלח ושממה עד־עולם שארית עמי יבזום ויתר [כ= גוי] [ק= גויי] ינחלום׃
י. זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על־עם יהוה צבאות׃
יא. נורא יהוה עליהם כי רזה את כל־אלהי הארץ וישתחוו־לו איש ממקומו כל איי הגוים׃
יב. גם־אתם כושים חללי חרבי המה׃
יג. ויט ידו על־צפון ויאבד את־אשור וישם את־נינוה לשממה ציה כמדבר׃
יד. ורבצו בתוכה עדרים כל־חיתו־גוי גם־קאת גם־קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה׃
טו. זאת* העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו׃ ס
| 
