א. א העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם
ב. ב הרבית הגוי לא (לו) הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל
ג. ג כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו--החתת כיום מדין
ד. ד כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש
ה. ה כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום
ו. ו לם רבה (למרבה) המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת {פ}
ז. ז דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל
ח. ח וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר
ט. ט לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף
י. י וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך
יא. יא ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה
יב. יב והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו {ס}
יג. יג ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון--יום אחד
יד. יד זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב
טו. טו ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים
טז. טז על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנותיו לא ירחם--כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה
יז. יז כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן
יח. יח בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו
יט. יט ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו
כ. כ מנשה את אפרים ואפרים את מנשה--יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה {ס}
| 
