א. א ויען אליפז התימני ויאמר
ב. ב החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו
ג. ג הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם
ד. ד אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל
ה. ה כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים
ו. ו ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך
ז. ז הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת
ח. ח הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה
ט. ט מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא
י. י גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים
יא. יא המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך
יב. יב מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך
יג. יג כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין
יד. יד מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה
טו. טו הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו
טז. טז אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה
יז. יז אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה
יח. יח אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם
יט. יט להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם
כ. כ כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ
כא. כא קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו
כב. כב לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב
כג. כג נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך
כד. כד יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור
כה. כה כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר
כו. כו ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו
כז. כז כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל
כח. כח וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים
כט. כט לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם
ל. ל לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו
לא. לא אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו
לב. לב בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה
לג. לג יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו
לד. לד כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד
לה. לה הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה
| 
