א. א ויען-יהוה את-איוב מנהסערה (מן הסערה) ויאמר
ב. ב מי זה מחשיך עצה במלין-- בלי-דעת
ג. ג אזר-נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני
ד. ד איפה היית ביסדי-ארץ הגד אם-ידעת בינה
ה. ה מי-שם ממדיה כי תדע או מי-נטה עליה קו
ו. ו על-מה אדניה הטבעו או מי-ירה אבן פנתה
ז. ז ברן-יחד כוכבי בקר ויריעו כל-בני אלהים
ח. ח ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא
ט. ט בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו
י. י ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים
יא. יא ואמר--עד-פה תבוא ולא תסיף ופא-ישית בגאון גליך
יב. יב המימיך צוית בקר ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו
יג. יג לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה
יד. יד תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש
טו. טו וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר
טז. טז הבאת עד-נבכי-ים ובחקר תהום התהלכת
יז. יז הנגלו לך שערי-מות ושערי צלמות תראה
יח. יח התבננת עד-רחבי-ארץ הגד אם-ידעת כלה
יט. יט אי-זה הדרך ישכן-אור וחשך אי-זה מקמו
כ. כ כי תקחנו אל-גבולו וכי-תבין נתיבות ביתו
כא. כא ידעת כי-אז תולד ומספר ימיך רבים
כב. כב הבאת אל-אצרות שלג ואוצרות ברד תראה
כג. כג אשר-חשכתי לעת-צר ליום קרב ומלחמה
כד. כד אי-זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי-ארץ
כה. כה מי-פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות
כו. כו להמטיר על-ארץ לא-איש-- מדבר לא-אדם בו
כז. כז להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא
כח. כח היש-למטר אב או מי-הוליד אגלי-טל
כט. כט מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו
ל. ל כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו
לא. לא התקשר מעדנות כימה או-משכות כסיל תפתח
לב. לב התציא מזרות בעתו ועיש על-בניה תנחם
לג. לג הידעת חקות שמים אם-תשים משטרו בארץ
לד. לד התרים לעב קולך ושפעת-מים תכסך
לה. לה התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו
לו. לו מי-שת בטחות חכמה או מי-נתן לשכוי בינה
לז. לז מי-יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב
לח. לח בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו
לט. לט התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא
מ. מ כי-ישחו במעונות ישבו בסכה למו-ארב
מא. מא מי יכין לערב צידו כי-ילדו אל-אל ישועו יתעו לבלי-אכל
| 
