א. א מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך-- טמאו את היכל קדשך שמו את-ירושלם לעיים
ב. ב נתנו את-נבלת עבדיך-- מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו-ארץ
ג. ג שפכו דמם כמים--סביבות ירושלם ואין קובר
ד. ד היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו
ה. ה עד-מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו-אש קנאתך
ו. ו שפך חמתך-- אל הגוים אשר לא-ידעוך ועל ממלכות-- אשר בשמך לא קראו
ז. ז כי אכל את-יעקב ואת-נוהו השמו
ח. ח אל-תזכר-לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך-- כי דלונו מאד
ט. ט עזרנו אלהי ישענו-- על-דבר כבוד-שמך והצילנו וכפר על-חטאתינו למען שמך
י. י למה יאמרו הגוים-- איה אלהיהם יודע בגיים (בגוים) לעינינו נקמת דם-עבדיך השפוך
יא. יא תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך--הותר בני תמותה
יב. יב והשב לשכנינו שבעתים אל-חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני
יג. יג ואנחנו עמך וצאן מרעיתך-- נודה לך לעולם לדר ודר-- נספר תהלתך
| 
