א. אחרי הדברים האלה הבדיל האדון עוד שבעים אנשים וישלחם שנים שנים לפניו אל־כל־עיר ומקום אשר שם פניו לבא שמה
ב. ויאמר אליהם הקציר רב והפעלים מעטים על־כן העתירו אל־אדון הקציר לשלח פעלים לקצירו
ג. ואתם לכו־נא הנה אנכי שלח אתכם כצאן בקרב זאבים
ד. לא תשאו כיס וילקוט או נעלים ולא תשאלו לשלום־איש בדרך
ה. ואל־כל־בית אשר תבאו בו אמרו בפתח דבריכם שלום לבית הזה
ו. אם איש שלום שכן שם שלמכם ישכן עליו ואם־לא שלמכם אליכם ישוב
ז. ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו מאשר ינתן לכם כי נכון לפעל די שכרו ולא תצאו מבית לבית
ח. ואל־כל־עיר אשר תבאו וישביה יחזיקו בכם אכלו שם מאת אשר יושם לפניכם
ט. ואת־החולים אשר בתוכה תרפאון וכה תאמרון אליהם הנה קרבה אליכם מלכות האלהים
י. ובכל־עיר אשר תבאו ולא יחזיקו בכם צאו אל־רחבתיה ואמרו
יא. גם־עפר עירכם המדבק ברגלינו ננער אליכם אך דעו זאת כי קרבה מלכות האלהים
יב. אני הנני מגיד לכם כי יקל המשפט לסדם ביום ההוא מן־העיר ההיא
יג. אוי־לך כורזין אוי־לך בית־צידה כי לו נעשו בצור ובצידון הנפלאות אשר נעשו בתוככן כבר שבו והתפלשו בשק ואפר
יד. אך לצור ולצידון יקל יום המשפט מאשר לכן
טו. ואת כפר־נחום אשר רוממת עד־השמים אל־שאול תורדי
טז. השמע אליכם אלי הוא שמע והמאס בכם בי הוא מאס והמאס בי מאס הוא בשלחי
יז. וישבו השבעים בשמחת לבם לאמר אדנינו בשמך נכבשו גם־השדים תחת ידינו
יח. ויאמר אליהם ראיתי את־השטן נפל כברק מן־השמים
יט. ואני הנני נתן ממשלה בידכם לרמס נחשים ועקרבים וכל־גבורת אויב ואין נגע בכם לרעה
כ. אך אל־תשמחו על כי־הרוחות נכבשים תחת ידכם כי אם־שמחו על אשר־נכתבו שמותיכם בשמים
כא. בעת ההיא עלץ לב ישוע ברוח הקדש ויאמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את־אלה מחכמים ונבנים וגלית אתם לעוללים אכן אבי כן־רצית אתה
כב. הכל נמסר בידי מאת אבי ואין איש ידע מי הוא הבן זולתי האב ומי הוא האב אין איש ידע זולתי הבן והוא אשר חפץ בו הבן לגלותו לו
כג. ויפן אל־תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים
כד. כי אני מגיד לכם רבים נביאים ומלכים נכספו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו
כה. ויקם תלמיד חכם אחד לנסותו ויאמר רבי מה עלי לעשות לרשת חיי עולם
כו. ויאמר אליו מה־כתוב בתורה איך קראת בה
כז. ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך עובכל־ מדעכא ולרעך כמוך
כח. ויאמר אליו טוב ענית עשה־כן ותחיה
כט. ויואל להצדיק נפשו ויאמר אל־ישוע ומי הוא רעי
ל. ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ויפל בידי שדדים אשר הפשיטהו הכהו ויפנו ויעזבו אתו וכמעט לא נותרה־בו נשמה
לא. ויקר לאיש כהן מקרהו לבא בדרך ההוא ויראהו ויט מפניו
לב. וגם־איש לוי נקרה במקום ההוא ויגש ויראהו ויעבר מעליו
לג. אך איש שמרוני בלכתו למסעיו נגש אליו ויראהו ויכמרו רחמיו
לד. ויקרב ויחבש את־פצעיו ושמן ויין יצק עליו וירכבהו על־בהמתו ויבאהו אל־המלון ויחש לו לכל־מחסריו
לה. ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתן לבעל המלון ויאמר חושה לו לכל־מחסריו וכי תוסיף להוציא עליו אני בשובי אשלמה
לו. ועתה מה־תאמר מי משלשה אלה היה רע לאיש אשר נפל בידי השדדים
לז. ויען ויאמר זה הוא אשר גמל עמו חסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה גם־אתה כמהו
לח. ובנסעם ויבא אל־אחד הכפרים ושם אשה אחת ושמה מרתא אשר אספה אתו אל־ביתה
לט. ולה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל־דברו
מ. ומרתא עיפה נפשה מרב עבדתה ותגש אליו ותאמר הלא תחוש לי אדני כי אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר־נא אליה לעזר על־ידי
מא. ויען ישוע ויאמר אליה מרתא מרתא עיפה ויגעה את מענינים רבים
מב. ואין דבר נחוץ בלתי ענין אחד ומרים בחרה בחלק הטוב אשר לא־יקח מידיה
| 
