א. וישוע שב מן־הירדן מלא רוח הקדש ויובילהו הרוח המדברה
ב. ושם נסה אתו השטן ארבעים יום ולא־אכל מאומה עד־תם כל־הימים ההם וירעב
ג. ויאמר אליו השטן אם בן־האלהים אתה אמר־נא אל־האבן הזאת ותהי ללחם
ד. ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה
ה. ויעלהו ויראהו את־כל־ממלכות הארץ ברגע אחד
ו. ויאמר אליו השטן לך אתן את־כל־הממשלה הזאת ואת־כל־כבודה כי לי נתונה ולאשר אחפץ אתננה
ז. ועל־כן אם תשתחוה לפני כל־הכבוד הזה לך יהיה
ח. ויען ישוע ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו לבדו תעבד
ט. ויביאהו ירושלימה ויעמדהו על־פנת גג בית־המקדש ויאמר אליו אם בן־האלהים אתה התנפל מזה ארצה
י. כי כתוב כי מלאכיו יצוה־לך לשמרך
יא. על־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך
יב. ויען ישוע ויאמר אליו הן נאמר לא תנסה את־יהוה אלהיך
יג. וכאשר כלה השטן את־המסות וירף ממנו עד־עת
יד. וישב ישוע בגבורת הרוח אל־הגליל ושמעו יצא בכל־הככר
טו. והוא הורה להם בבתי־הכנסת וכלם נתנו לו כבוד
טז. ויבא אל־נצרת אשר הוא גדל שם וילך אל־בית־הכנסת ביום השבת כמשפטו ויקם לקרא
יז. ויתנו לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את־הספר וימצא את־הדבר הכתוב שמה
יח. רוח אדני יהוה עלי יען משח יהוה אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח־קוח לשלח רצוצים חפשים
כ. ויגל את־הספר ויתנהו בידי המשרת וישב ועיני כל־אשר בבית־הכנסת נשאות אליו
כא. ויען ויאמר אליהם הוקם הכתוב הזה היום באזניכם
כב. וכלם נשאו לו עדות כי נפלאו בעיניהם דברי־חן אשר יצאו מפיו ויאמרו הלא זה הוא בן־יוסף
כג. ויאמר אליהם אכן תאמרו לי את־המשל ההוא רפא רפא את־נפשך וככל אשר שמענו כי נעשה בכפר־נחום עשה־כן גם־הלם בעירך
כד. ויאמר הן דבר אמת אני מגיד לכם אין נביא רצוי בארץ מולדתו
כה. אמן אני אמר לכם אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו בהעצר השמים שלש שנים וששה חדשים ורעב גדול היה בכל־הארץ
כו. ולא שלח אליהו אל־אחת מהן בלתי אל־אשה אלמנה בצרפת אשר לצידון
כז. ומצרעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ולא נרפא אחד מהם בלתי אם־נעמן הארמי
כח. וימלאו כלם חמה בבית־הכנסת בשמעם את־אלה
כט. ויקומו ויוציאהו אל־מחוץ לעיר ויביאהו אל־גב ההר אשר עירם בנויה עליו להשליכו אל־מתחת להר
ל. אך־הוא עבר בתוכם וילך לדרכו
לא. וירד אל־כפר־נחום עיר הגליל וילמד לעם מדי שבת בשבתו
לב. ויתמהו על־תורתו כי כדבר שלטון היה דברו
לג. ואיש היה בבית־הכנסת ובו דבק רוח טמא ונתעב ויקרא בקול גדול
לד. הרף ממנו מה־לנו ולך ישוע הנצרי האם להשמידנו באת הלא ידעתיך מי אתה קדוש האלהים
לה. ויגער־בו ישוע לאמר דום וצא ממנו ויפילהו הרוח הרע בתוך הקהל ויצא ממנו ורעה לא עשה לו
לו. ופלצות אחזה כלם ויאמרו איש אל־רעהו מה הדבר הזה כי־בשלטון ובגבורה הוא מצוה את־רוחות הטמאה והן יצאות מבעליהן
לז. ויצא שמעו בכל־הככר לכל־קצותיו
לח. ויקם ויצא מבית־הכנסת ויבא ביתה שמעון וחתנת שמעון שכבת חולת קדחת אנושה ויפגעו־בו בעדה
לט. ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה וכרגע קמה ותשרת אתם
מ. וכבא השמש הביאו אליו כל־אלה אשר אנשי מכאבות להם וידועי חליים שונים וישם את־ידיו על־כל־אחד מהם וירפאם
מא. וגם־רוחות רעים יצאו מרבים קראים ואמרים אתה הוא המשיח בן־האלהים אך הוא גער בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח
מב. וכעלות השחר יצא וילך אל־מקום חרב והמון העם בקשהו ויבאו אליו ויחזיקו־בו לבלתי יעבר מהם
מג. אך הוא אמר אליהם הן עלי להשמיע את־מלכות האלהים גם־בערים אחרות כי על־כן שלחתי
מד. ויהי קורא את־בשרתו בבתי־הכנסת אשר בגליל
| 
