א. ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר:
ב. מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים:
ג. כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך:
ד. הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים:
ה. כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו:
ו. ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו:
ז. ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים:
ח. מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים:
ט. הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד:
י. כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי:
יא. ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ:
יב. ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם:
יג. והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי:
יד. ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות:
טו. ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף:
טז. אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך:
יז. בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם:
יח. לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים:
יט. על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים:
כ. כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה:
כא. ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני:
כב. והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות:
כג. כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים:
כד. ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון:
כה. ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע:
כו. כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת:
כז. המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה:
כח. ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי:
כט. ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה:
ל. ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם:
לא. ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות:
לב. ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו:
| 
