א. האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי:
ב. יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב:
ג. כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו:
ד. הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא:
ה. שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל:
ו. ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך:
ז. זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:
ח. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל:
ט. כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו:
י. ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו:
יא. כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו:
יב. יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר:
יג. ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור:
יד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר:
טו. וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו:
טז. יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו:
יז. יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם:
יח. צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך:
יט. וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו:
כ. ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם:
כא. הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם:
כב. כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים:
כג. אספה עלימו רעות חצי אכלה בם:
כד. מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר:
כה. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה:
כו. אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם:
כז. לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת:
כח. כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה:
כט. לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם:
ל. איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם:
לא. כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים:
לב. כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו:
לג. חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר:
לד. הלא הוא כמס עמדי חתם באוצרתי:
לה. לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו:
לו. כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב:
לז. ואמר אי אלהימו צור חסיו בו:
לח. אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה:
לט. ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל:
מ. כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם:
מא. אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:
מב. אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב:
מג. הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו:
מד. ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון:
מה. ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל:
מו. ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת:
מז. כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה:
מח. וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר:
מט. עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה:
נ. ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו:
נא. על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל:
נב. כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל:
| 
