א. וידבר יהוה אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה:
ב. ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי:
ג. אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך:
ד. וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו:
ה. ויאמר יהוה אל משה אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך:
ו. ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב:
ז. ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש יהוה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה:
ח. והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד באו האהלה:
ט. והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה:
י. וראה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו:
יא. ודבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל:
יב. ויאמר משה אל יהוה ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני:
יג. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה:
יד. ויאמר פני ילכו והנחתי לך:
טו. ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה:
טז. ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה:
יז. ויאמר יהוה אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם:
יח. ויאמר הראני נא את כבדך:
יט. ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם:
כ. ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי:
כא. ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור:
כב. והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי:
כג. והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו:
| 
