א. ויהי דבר יהוה אלי לאמר:
ב. ואתה בן אדם שא על צר קינה:
ג. ואמרת לצור הישבתי על מבואת ים רכלת העמים אל איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי:
ד. בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך:
ה. ברושים משניר בנו לך את כל לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך:
ו. אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו שן בת אשרים מאיי כתים:
ז. שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך:
ח. ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך:
ט. זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך:
י. פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו בך המה נתנו הדרך:
יא. בני ארוד וחילך על חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על חומותיך סביב המה כללו יפיך:
יב. תרשיש סחרתך מרב כל הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך:
יג. יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך:
יד. מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך:
טו. בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים השיבו אשכרך:
טז. ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך:
יז. יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך:
יח. דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל הון ביין חלבון וצמר צחר:
יט. ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה:
כ. דדן רכלתך בבגדי חפש לרכבה:
כא. ערב וכל נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך:
כב. רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל בשם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך:
כג. חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך:
כד. המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך:
כה. אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים:
כו. במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים:
כז. הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך:
כח. לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות:
כט. וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל הארץ יעמדו:
ל. והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו:
לא. והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר נפש מספד מר:
לב. ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים:
לג. בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי ארץ:
לד. עת נשברת מימים במעמקי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו:
לה. כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים:
לו. סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד עולם:
| 
