א. ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי:
ב. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן:
ג. ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה:
ד. ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב:
ה. ותהר בלהה ותלד ליעקב בן:
ו. ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן:
ז. ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב:
ח. ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי:
ט. ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה:
י. ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן:
יא. ותאמר לאה בגד ותקרא את שמו גד:
יב. ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב:
יג. ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר:
יד. וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך:
טו. ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך:
טז. ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא:
יז. וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי:
יח. ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר:
יט. ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב:
כ. ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון:
כא. ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה:
כב. ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה:
כג. ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי:
כד. ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר:
כה. ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי:
כו. תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך:
כז. ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך:
כח. ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה:
כט. ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי:
ל. כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי:
לא. ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר:
לב. אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי:
לג. וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי:
לד. ויאמר לבן הן לו יהי כדברך:
לה. ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו:
לו. וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת:
לז. ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות:
לח. ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות:
לט. ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים:
מ. והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן:
מא. והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות:
מב. ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב:
מג. ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים:
| 
