א. חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה:
ב. שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי:
ג. ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן:
ד. הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור:
ה. על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי:
ו. מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן:
ז. ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים:
ח. ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה:
ט. לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו:
י. שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה:
יא. למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי:
יב. כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי:
יג. לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה:
יד. חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא:
טו. ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו:
טז. רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע:
יז. למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה:
יח. לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו:
יט. אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו:
כ. ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר:
כא. איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים:
כב. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים:
כג. שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם:
כד. לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי:
כה. ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך:
כו. ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה:
כז. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:
כח. ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו:
כט. כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם:
ל. כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה:
לא. והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה:
| 
