א. בעת ההיא נאם יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם:
ב. כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל:
ג. מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד:
ד. עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים:
ה. עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו:
ו. כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל יהוה אלהינו:
ז. כי כה אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את עמך את שארית ישראל:
ח. הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה:
ט. בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא:
י. שמעו דבר יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו:
יא. כי פדה יהוה את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו:
יב. ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב יהוה על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד:
יג. אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם:
יד. ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם יהוה:
טו. כה אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו:
טז. כה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם יהוה ושבו מארץ אויב:
יז. ויש תקוה לאחריתך נאם יהוה ושבו בנים לגבולם:
יח. שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי:
יט. כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי:
כ. הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יהוה:
כא. הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה:
כב. עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר:
כג. כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם יברכך יהוה נוה צדק הר הקדש:
כד. וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר:
כה. כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי:
כו. על זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי:
כז. הנה ימים באים נאם יהוה וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה:
כח. והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם יהוה:
כט. בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה:
ל. כי אם איש בעונו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו:
לא. הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה:
לב. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יהוה:
לג. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם:
לד. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד:
לה. כה אמר יהוה נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו:
לו. אם ימשו החקים האלה מלפני נאם יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים:
לז. כה אמר יהוה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם יהוה:
לח. הנה ימים נאם יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה:
לט. ויצא עוד קוה המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה:
מ. וכל העמק הפגרים והדשן וכל השרמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם:
| 
