א. אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד:
ב. ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו:
ג. כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים:
ד. המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם:
ה. הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר:
ו. שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול:
ז. עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב:
ח. על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו:
ט. והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו:
י. ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש:
יא. בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר:
יב. רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם:
יג. הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו:
יד. כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך:
טו. כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים:
טז. הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם:
יז. כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה:
יח. דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך:
יט. מעי מעי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה:
כ. שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי:
כא. עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר:
כב. כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו:
כג. ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם:
כד. ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו:
כה. ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו:
כו. ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו:
כז. כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה:
כח. על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה:
כט. מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש:
ל. ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו:
לא. כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים:
| 
