א. העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול:
ב. הנוה והמענגה דמיתי בת ציון:
ג. אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו:
ד. קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב:
ה. קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה:
ו. כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה:
ז. כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה:
ח. הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה:
ט. כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על סלסלות:
י. על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו:
יא. ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים:
יב. ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם יהוה:
יג. כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן כלו עשה שקר:
יד. וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום:
טו. הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר יהוה:
טז. כה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך:
יז. והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב:
יח. לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם:
יט. שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה:
כ. למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי:
כא. לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו:
כב. כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ:
כג. קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון:
כד. שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה:
כה. אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי כי חרב לאיב מגור מסביב:
כו. בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו:
כז. בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם:
כח. כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה:
כט. נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו:
ל. כסף נמאס קראו להם כי מאס יהוה בהם:
| 
