א. וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו:
ב. ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים:
ג. ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב:
ד. ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים:
ה. וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו:
ו. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם:
ז. אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה:
ח. אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם:
ט. לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט:
י. לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני:
יא. הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין:
יב. ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם:
יג. פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש:
יד. ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו:
טו. חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים:
טז. והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד:
יז. אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני:
יח. כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני:
יט. הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע:
כ. אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה:
כא. אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה:
כב. כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני:
| 
