א. הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר:
ב. תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה:
ג. תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה:
ד. יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו:
ה. מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח:
ו. אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה:
ז. ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע:
ח. יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש:
ט. היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך:
י. התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך:
יא. התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך:
יב. התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף:
יג. כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה:
יד. כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם:
טו. ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה:
טז. הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד:
יז. כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה:
יח. כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו:
יט. התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה:
כ. התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה:
כא. יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק:
כב. ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב:
כג. עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון:
כד. ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר:
כה. בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה:
כו. המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן:
כז. אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו:
כח. סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה:
כט. משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו:
ל. ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא:
| 
