א. דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל:
ב. שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם:
ג. עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר:
ד. יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל:
ה. הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם:
ו. כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו:
ז. שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה:
ח. אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה:
ט. הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה:
י. שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר:
יא. הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה:
יב. הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם:
יג. חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך:
יד. קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה:
טו. אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא:
טז. הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל:
יז. עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן:
יח. מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו:
יט. אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה:
כ. גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר:
| 
