א. ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה:
ב. היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה:
ג. ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא:
ד. וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים:
ה. וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר:
ו. ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם:
ז. מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה:
ח. ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה:
ט. ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה:
י. אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו:
יא. כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו:
יב. ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע:
יג. וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר:
יד. אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת:
טו. ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו:
טז. ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו:
יז. ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר:
יח. ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס:
יט. ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן:
כ. ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית:
כא. ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:
כב. וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים:
כג. ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך:
כד. ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון:
כה. ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות:
כו. וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת:
כז. ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם:
כח. ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך:
כט. היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו:
ל. וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא:
לא. והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה:
לב. ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:
לג. ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד:
לד. ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה:
לו. ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו:
לז. ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות:
לח. ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה:
לט. ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו:
מ. ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים:
מא. וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני:
מב. ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני:
מג. ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא:
מד. ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו:
מה. ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו:
מו. ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע:
מז. אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה:
מח. אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו:
מט. ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה:
נ. אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו:
נא. וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם:
נב. ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים:
נג. ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה:
נד. על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו:
נה. ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו:
נו. ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג:
נז. והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו:
| 
