א. ויהי מימים בימי קציר חטים ויפקד שמשון את אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל אשתי החדרה ולא נתנו אביה לבוא:
ב. ויאמר אביה אמר אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי נא לך תחתיה:
ג. ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי עשה אני עמם רעה:
ד. וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך:
ה. ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית:
ו. ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת אביה באש:
ז. ויאמר להם שמשון אם תעשון כזאת כי אם נקמתי בכם ואחר אחדל:
ח. ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם:
ט. ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי:
י. ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו:
יא. וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי משלים בנו פלשתים ומה זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם:
יב. ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם:
יג. ויאמרו לו לאמר לא כי אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן הסלע:
יד. הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו:
טו. וימצא לחי חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך בה אלף איש:
טז. ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש:
יז. ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי:
יח. ויצמא מאד ויקרא אל יהוה ויאמר אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים:
יט. ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה:
כ. וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה:
| 
