א. וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אלהם:
ב. דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ:
ג. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו:
ד. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם:
ה. ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם:
ו. ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם:
ז. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם:
ח. מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם:
ט. את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו:
י. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם:
יא. ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו:
יב. כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם:
יג. ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה:
יד. ואת הדאה ואת האיה למינה:
טז. ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו:
יז. ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף:
יח. ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם:
יט. ואת החסידה האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף:
כ. כל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם:
כא. אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ:
כב. את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו:
כג. וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם:
כד. ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב:
כה. וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב:
כו. לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא:
כז. וכל הולך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב:
כח. והנשא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם:
כט. וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו:
ל. והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת:
לא. אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב:
לב. וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר:
לג. וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו:
לד. מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא:
לה. וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם:
לו. אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא:
לז. וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא:
לח. וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם:
לט. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב:
מ. והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב:
מא. וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל:
מב. כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם:
מג. אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם:
מד. כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ:
מה. כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני:
מו. זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ:
מז. להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל:
| 
