א. לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם:
ב. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה:
ג. אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם:
ד. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו:
ה. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם:
ו. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם:
ז. ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב:
ח. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב:
ט. ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם:
י. ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו:
יא. ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם:
יב. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם:
יג. אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות:
יד. ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה:
טו. ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי:
טז. אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם:
יז. ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם:
יח. ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם:
יט. ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה:
כ. ותם לריק כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו:
כא. ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם:
כב. והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם:
כג. ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי:
כד. והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם:
כה. והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב:
כו. בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו:
כז. ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי:
כח. והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם:
כט. ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו:
ל. והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם:
לא. ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם:
לב. והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה:
לג. ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה:
לד. אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה:
לה. כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה:
לו. והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף:
לז. וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם:
לח. ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם:
לט. והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו:
מ. והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי:
מא. אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם:
מב. וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר:
מג. והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם:
מד. ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם:
מה. וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להית להם לאלהים אני יהוה:
מו. אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה:
| 
