א. אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו:
ב. כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר:
ג. חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר:
ד. למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם:
ה. כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע:
ו. ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו:
ז. ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים:
ח. ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו:
ט. וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה:
י. וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת:
יא. וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת:
יב. ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו:
יג. ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן:
יד. והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו:
טו. כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו:
טז. ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם:
יז. והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן:
יח. ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים:
יט. ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת:
כ. והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם:
כא. והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל:
כב. ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם:
כג. ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו:
כד. ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר:
כה. ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם:
כו. ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת:
כז. אל בתולה מארשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים:
כח. ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת חן יהוה עמך ברוכה את בנשים:
כט. והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה היא הברכה הזאת:
ל. ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלהים:
לא. והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע:
לב. והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו:
לג. ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ:
לד. ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש:
לה. ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים:
לו. והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי:
לז. כי לא יפלא מאלהים כל דבר:
לח. ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי לי כדברך ויצא מאתה המלאך:
לט. ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל עיר יהודה:
מ. ותבא בית זכריה ותברך את אלישבע:
מא. ויהי כשמע אלישבע את ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש:
מב. ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך:
מג. ומאין לי זאת אשר אם אדני באה אלי:
מד. כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי:
מה. ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר לה מאת יהוה:
מו. ותאמר מרים רוממה נפשי את יהוה:
מז. ותגל רוחי באלהי ישעי:
מח. ]94-84[ אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל הדרות יאשרוני כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו:
נ. וחסדו לדור דורים על יראיו:
נא. גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם:
נב. הרס נדיבים מכסאותו וירם שפלים:
נג. רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם:
נד. תמך בישראל עבדו לזכר את רחמיו:
נה. כאשר דבר אל אבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם:
נו. ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה:
נז. וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן:
נח. וישמעו שכניה וקרוביה כי הגדיל יהוה את חסדו עמה וישמחו אתה:
נט. ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד ויקראו אתו זכריה על שם אביו:
ס. ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא:
סא. ויאמרו אליה אין איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה:
סב. וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו:
סג. וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם:
סד. ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את האלהים:
סה. ותפל אימה על כל שכניהם ויספר כל הדברים האלה בכל הרי יהודה:
סו. וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו:
סז. וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר:
סח. ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות:
סט. וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו:
ע. כאשר דבר בפי נביאיו הקדושים אשר מעולם:
עא. ישועה מאיבינו ומיד כל שנאינו:
עב. לעשות חסד עם אבותינו ולזכר את ברית קדשו:
עג. את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו:
עד. להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי פחד:
עה. בתמים ובצדקה לפניו כל ימי חיינו:
עו. ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו:
עז. לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם:
עח. ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום:
עט. להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את רגלינו אל דרך השלום:
פ. ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד יום הראתו אל ישראל:
| 
